טיפול בבררנות אכילה בילדים ברפואה סינית

אחת החוויות המתסכלות ביותר עבור הורה היא כשהילד/ה מגלים בררנות באכילה. יש משהו מאוד עמוק וראשוני בתוכנו, שנהנה לראות את הילדים שלנו אוכלים בהנאה. לאופן שבו אנו מתנהגים סביב האכילה של הילד/ה, ולהרגלי האכילה שאנו מייצרים בבית, יש חשיבות גדולה. במאמר זה אתייחס בקצרה לאופן שבו הרפואה הסינית מתייחסת לבררנות בילדים, ואתן כמה נקודות חשובות להתייחסות על מנת לסייע במניעה של בררנות מלכתחילה ולהתמודדות עם בררנות, במידה וזו קיימת.

הדאגה סביב תזונת ילדינו מוטבעת בנו כבר עם רגע לידתם – לידתנו כהורים. בדקות הראשונות לאחר הלידה שוקלים את התינוק/ת, ומרגע זה ואילך אחד המדדים המשמעותיים ביותר והמעיד על בריאותם הוא העלייה במשקל. במידה ומדובר בילד/ה רזה יותר, באחוזון נמוך יותר, נעקוב אחר מדד זה בדאגה ובתשומת לב.

בררנות בילדים - התיחסות וטיפול ברפואה הסינית

בררנות בילדים – התייחסות וטיפול ברפואה סינית 

כאשר הילדים גדלים ומתחילים לאכול לבד, הארוחות מהוות זירה לגילוי, טעימה, וגם הפגנה של עצמאות מצד הילד/ה. אצל ילדים, כמו גם אצל מבוגרים, אכילה היא סוגייה רגישה מאוד ורגשית מאוד: אוכל מתקשר ליכולת שלנו להזין את עצמנו, לגדול ולהתפתח. הוא קשור לחקירה ולגילוי, לעד כמה אני מוכן/ה לתת למה שחיצוני ולא מוכר לי להפוך לחלק ממני. אכילה קשורה בסקרנות והתנסות, בכל שלב בחיים ובפרט בתחילתם, כאשר הפה מהווה דרך מרכזית לטעום את העולם.

לבררנות – סלקטיביות במזון יש מאפיינים שונים אצל ילדים שונים. יש ילדים, במיוחד כאלה הסובלים מהפרעות של ויסות חושי, המתקשים עם מרקמים של מאכלים, ומעדיפים רק אוכל קשה או רק אוכל רך. אחרים נרתעים מטעמים ספציפיים, צבעים או שילובים של מאכלים.

בררנות היא גם עניין גנטי: להורים בררנים יש נטייה לגדל ילדים בררנים. בתינוקות יונקים, טעמו של חלב האם משתנה לפי המאכלים שהיא אוכלת, וכך תינוקות יונקים שאמהותיהן אוכלות מזון מגוון ואינן נמנעות מטעמים מסויימים, זוכים כבר בראשית חייהם לחשיפה לטעמים רבים יותר.

חשוב להדגיש כי במידה וישנו כשל משמעותי בעלייה במשקל הילד/ה או איבוד משמעותי של משקל הנמשך מעבר לחודש אחד, ובירור רפואי שלל בעיה גסטרו-אנטרולוגית או מצב רפואי אחר, הבעיה תוגדר כ"הפרעת האכלה" ותדרוש פניה לגורם מקצועי בהתפתחות הילד.

איך ניתן למנוע בררנות בקרב ילדים בגיל הרך?

  • לאכול ביחד. לפחות ארוחה משפחתית אחת במשך היום, וכמה שיותר ארוחות משותפות, יותר טוב. זה חשוב אפילו ברמה ההישרדותית, מכיוון שאחת הסיבות לחשש ממזונות חדשים המתפתחת בגיל צעיר היא על מנת למנוע הרעלה בעקבות אכילה של מזון לא מוכר. כאשר הילד/ה רואה את את הוריה אוכלים ונהנים מן האוכל החדש, הדבר נותן אישור להתנסות וליהנות ממזונות חדשים.
  • דוגמא אישית. ככל שהילדים יראו את ההורים, האחים והאחיות שלהם אוכלים ונהנים מהאוכל, כך יעלה בהם הרצון להתנסות בעצמם.
  • לתת לילדים חופש מוחלט בכל הנוגע למה שהם בוחרים לאכול, מתוך המבחר שעל השולחן. כאן חשוב לזכור עקרון יסוד הקשור ליחסי ההאכלה בבית, המפריד בין האחריות של ההורים והאחריות של הילדים: ההורה מחליט מתי אוכלים ומה אוכלים – כלומר, מהן שעות האכילה ומה הוא ההיצע הקיים על השולחן; הילד/ה מחליט/ה מה לאכול (מתוך ההיצע הקיים) וכמה לאכול. עקרון זה נכון מהרגע הראשון בו הילדים מתחילים טעימות, וממשיך להיות נכון גם כשהם חוזרים הביתה לשבת מהצבא .
  • מהרגע הראשון לתת לילדים לשחק עם האוכל כמה שיותר. נכון, זה מלכלך, אבל ככל שהילדים יתנסו במגע עם האוכל, יתמרחו בו, ויאכלו עם כל החושים, כך פוחתת הסכנה שהם יהיו בררנים בהמשך.

איך להתמודד עם בררנות אצל ילדים?

  • לקיים לוח זמנים מסודר ולא צפוף של ארוחות. להמנע מנשנושים בין הארוחות, ובמיוחד לפני האוכל. חשוב שהילד/ה יגיעו לארוחה רעבים.
  • להציע בכל ארוחה מאכל מוכר ומזין שהילד/ה אוהב/ת, ולצדו גם מאכלים חדשים. כך אנו מבטיחות שלילד/ה יש אופציה מזינה אחת לפחות ולצדה אפשרויות נוספות במידה ות/יבחר להתנסות בהם.
  • לזכור תמיד, שבכל מקרה ובכל מצב, הילד/ה שלנו מחליט/ה מה היא או הוא אוכל/ת. לעולם לא נרצה לכפות על הילדים שלנו לאכול דבר מה שהם לא מעוניינים לאכול, פשוט מכיוון שזה יעצים את הסירוב, ויגרום להם להרגיש שאין להם שליטה על הגוף שלהם, שהוא המרחב הפרטי ולעתים היחיד שהם מסוגלים לשלוט ולהחליט עליו. חשבו על עצמכם: האם הייתם מסכימים שיאכילו אתכם בכוח? זו חויה פולשנית מאוד. לכן, לוותר מראש על כל ניסיון לשכנע את הילד לאכול יותר מכפי שכבר אכל או לטעום אוכל שהוא/היא לא רוצים לאכול.
  • במידה הילד/ה מסרב/ת לאכול את האוכל המוצע בארוחה, לא להתחיל להכין מאכלים במיוחד עבורו/ה ובמיוחד לא לתת חטיף או ממתק במקום ארוחה.
  • חשוב לזכור שטעם הוא דבר דינמי ומשתנה. לא למהר להכניס את הילד/ה לתבניות בנוגע למה שהוא/היא אוהבים או לא אוהבים לאכול. לפעמים דרושות 20 פעמים של חשיפה למאכל חדש כדי לאהוב אותו. מסיבה זו, חשוב לשמור על עקביות, להמשיך ולחשוף את הילד/ה למגוון רחב של מאכלים, ולא להכנע לצמצום המגוון. להשתדל להמשיך להציע בכל ארוחה, לצד הטעמים המוכרים, גם מאכלים חדשים/כאלה שהילד/ה לא אוכל/ת. ייתכן שאחרי שהתרגל/ה לאכול פסטה בלי רוטב, יום אחד פתאום כן יתחשק לטעום את הרוטב – במיוחד אם בני משפחה אחרים אוכלים את הרוטב ונהנים ממנו.
  • להכניס משחקיות לארוחות. אפשר למשל לערוך "מבחן טעימה", שבו הילד/ה עוצם/ת את העיניים וטועם/ת דבר מה, וצריך/ה לנחש מה המאכל. כמובן, לאפשר לילדים להחליט מה מהמאכלים נכנס למשחק ומה לא – המפתח הוא לעשות את הדברים לאט ובהדרגה. עצם הנכונות לחקור, לטעום עם עיניים עצומות, מהווה מפתח לטעימה של טעמים חדשים בהמשך הדרך. עוד אפשרות חביבה היא להתיידד עם מאכלים לא אהובים בלי לאכול אותם ממש. למשל, להריח את המאכלים השונים על השולחן בעיניים עצומות. או לתת נשיקה לתפוח האדמה או לכרובית. ההתיידדות הזאת עשויה בהמשך להוביל לנכונות להתנסות.

סוגי בררנות בילדים לפי הרפואה הסינית

  • בררנות הנובעת מחולשה של מערכת העיכול: ילדים בררנים המתאימים לסיווג זה יהיו ילדים רזים יותר, קטני גוף, אלה שמתקשים לעלות במשקל. לרוב נוטים להתעייף בקלות, או להיות מאוד עירניים ואז "ליפול" לשינה עמוקה. כשילדים אלה חולים הם לא נוטים להעלות חום גבוה. במידה והחולשה היא מולדת, סביר שלא העלו חום רב בעת בקיעת השיניים. לעתים החולשה היא תוצאה של מחלה ארוכה או דרמטית, שהילד/ה מתקשה להתאושש ממנה. במצב זה, ניתן לומר שהבררנות היא תוצאה פיזיולוגית וטבעית של חוסר יכולת של המערכת לעכל מזונות מורכבים ומגוונים מדי, או של הצטברות ליחה החוסמת את הקיבה ואינה מאפשרת כניסה של מזון רב מדי. ילדים כאלה יעדיפו מזון פשוט, מתוק, מסוג ה"פסטה בלי כלום", או מזון המזכיר חלב אם – מעדני חלב, מאכלים מתוקים ויעדיפו לנשנש על פני אוכל של ממש. במקרים אלה, חיזוק מערכת העיכול בעזרת דיקור, מוקסה וצמחים וכן עיסויים מחזקים, לרוב יעזרו מאוד לפתור את הבעיה, בהנתן סביבה תומכת ומעודדת בבית. במקרים אלה רצוי להציע ארוחות קטנות לעתים רחוקות – מכיוון שהמערכת מתעייפת בקלות, ואין בה מקום רב, לוקח זמן ארוך יחסית לעכל ולפנות מקום למזון חדש.
  • בררנות הנובעת מעודף: ילדים אלה הם לרוב בעלי מבנה גוף מלא יותר, עוד מילדות הם נוטים לסבול ממחלות חום, ולעתים קרובות גם כשיש להם חום גבוה הם נראים מלאי כוחות ולא מתעייפים. ילדים הסובלים מעודף בדרך כלל אוהבים לאכול, אך לעתים הם סובלים מאכילת יתר או שהם ניזונים ממזונות שאינם מתאימים להם – מזון מעובד, מטוגן, שמן, או כזה שמעודד ליחה. לעתים מזונות הנחשבים בריאים יכולים גם הם להקשות על מערכת העיכול: שייקים קרים, מזונות מלאים ועתירי סיבים. כתוצאה מהתזונה הלא מותאמת, מערכת העיכול צוברת ליחה וגורמת לכך שהם "מוצפים". במקרים כאלה חשוב לעזור למערכת העיכול להתפנות מהליחה באמצעות הקפדה על תזונה: המנעות מצריכת מוצרי חלב, בוטנים, בננות ופירות טרופיים, צריכת מזונות פשוטים שאינם מעמיסים על מערכת העיכול ומחזקים אותה דוגמת בטטות, אורז, גריסי פנינה ועוד. זאת, לצד טיפול בדיקור, עיסוי, וצמחי מרפא המחזקים את מערכת העיכול ומסייעים לה לעבוד ביתר יעילות. בקרב ילדים אלה לעתים קרובות נראה לצד הבררנות גם נטייה לדלקות אוזניים או גרון, אסתמה או פתולוגיות נוספות הקשורות בליחה.